<h1>הפרדס לרש"י הלכ' פורים</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ועוד אמר הרב ר' קלונימוס מה שנהגו צבור [לומר] בפה אחד איש יהודי, ומרדכי יצא, וגם כי מרדכי היהודי, בשעת מקרא מג[י]לה אינו חובה ואינו מנהג. אלא (שמירת) [שמחת] התינוקות הוא, אבל מקרא שלש עשרה מדות מנהג כשר הוא, ותורה היא, לפי שהן דברי חינון וריצוי הוא [ו]דברי רחמים, והן הן שלש עשרה מידות שאין חוזרות ריקם, לפיכך כופלין הציבור כדי שיתגלגלו עלינו רחמים, שתפילתן ותחינתן של ציבור מקובלת היא משל יחיד. ודרך הוא ששליח צבור מתחיל ראש המקרא [ושותק] עד שיאמרו הן, ואחר כך חוזר וגו[מרו] ולכפול כדי שיתגלגלו רחמיו יותר ואינו אלא [ל]רמז לצבור לאומרו ולא מפני שחובה להתחיל בו ולשתוק. וכן ניהגנו לומר [וסלחת] בסליחות שמתחיל שליח ציבור וציבור גומרין.
<h2>דף כז:</h2>
ומאן דקרו [לה, ומאן דשמע לה] מיבעי ליה לכוני דעתיה, ואי לא לא נפיק.
